"הסיפור על אביך נגע מאוד ללבי משום שמצאתי בו נקודות מגע לביוגרפיה שלי… בתקופות בהן שהיתי בגרמניה הכרתי גם אני (אם כי לא בצורה אינטימית) אנשים המזכירים את אולה (אגב, יש לי קרובת משפחה בשם זה – קיצור של אורסולה) גם אותי כינו "יקה", וגם לי היה קשה בתחילה להיקלט בחברת הצברים. נראה לי גם ששנינו השתלטנו בצורה טובה על העברית שלא הייתה לנו בבחינת שפת אם. סיפורה של העלייה מגרמניה בשנות השלושים עדיין ממתין ליצירה ספרותית גדולה או לסרט, ואינני מתכוון למחקר היסטורי. מכל מקום סרטך תרם לכך מזווית אישית מעניינת ונוגעת ללב. הסרט באמת יפה ומרגש מאוד. (פרופ' רפאל ניר, לשעבר פרופסור במחלקה לתקשורת ועיתונאות ובית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים, בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ובבית הספר לתקשורת במכללה האקדמית נתניה).

"צפיתי בסרט שלך "הכישרון לחיות" פעם ופעם שנייה ואני חייב לציין שהיצירה שלך ריתקה וריגשה אותי עמוקות. הייתי קורא לסרט בשם "שיר השירים לזקנה". עבודת הבימוי שלך הצטיינה ברגישות בלתי רגילה וביכולת לתת ביטוי מלא לניואנסים וגוונים דקים, המעניקים לסרט את אופיו המיוחד במינו." (ניסן נתיב)

"אני מבקשת להודות על המפגש המרתק איתך ועם סרטך "הכישרון לחיות". תלמידי כיתה יא' שצפו בסרט היו מרותקים וקשובים במהלך הצפייה בסרט וגילו עניין רב בשיחה שהתקיימה לאחר ההקרנה. נראה לי כי יכולתך הדידקטית לא נופלת מיכולתך כבמאי. הסרט המצוין על אביך שרגא הר-גיל חשף בפני הילדים את ראי התקופה, את ערכיה ואת השינויים שהתחוללו בה במהלך השנים. אחת ממעלותיו הרבות של הסרט בעיני היא אותה דוגמה למערכת יחסים של כבוד, קבלה ואהבה בין אב ובן שעוברים מן המסך ונכנסים אל הלב." (אריקה בן מרדכי, רכזת מגמת תקשורת בבית חינוך תיכון ע"ש ב. כצנלסון כפר סבא).

"בשמי ובשם מתנדבי ער"ן נתניה, אני רוצה להודות לך על היענותך הנדיבה לאפשר למתנדבי ער"ן (עזרה ראשונה נפשית בטלפון) נתניה לצפות בסרטך המרגש "הכישרון לחיות" ולאחריו הדיון על הסרט. אנשים כמוך המכירים בחשיבותה של ער"ן ונרתמים לעזור לנו, מחממים את הלב ונותנים לנו כוח להמשיך במשימתנו הלאה." (צפי שליבוביץ, מנהלת תחנה).

"המפגש בנושא סרטך "הכישרון לחיות" במסגרת פורום המצטיינים של בית הספר לתקשורת במכללת ספיר היה מרתק ועורר עניין בקרב הסטודנטים. אני מודה לך שנענית לבקשה והקדשת לנו מזמנך. אני מקווה שנמשיך את שיתוף הפעולה בין בתי הספר." (ד"ר עינת לחובר, בית הספר לתקשורת ספיר).