הכישרון לחיות

הקרנת הסרט "הכישרון לחיות" ושיחה עם היוצר פרופ' אמיר הר-גיל.

הסרט זכה בפרס חביב הקהל בפסטיבל REAL TO REEL בארה"ב. כמו כן היה מועמד לפרס אופיר בקטגורית הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר.

סרט מרתק ומרגש המתאר סיפור אהבה אמיתי בין שרגא הר-גיל, ישראלי שנמלט מהנאצים ומשפחתו נספתה באושוויץ, לאולה גסנר, בת ונכדה למשפחת נאצית, בעלי המפעל שייצר את מיכלי הגז לאושוויץ. שרגא הר-גיל לאחר שברח מהנאצים, התגייס ל"הגנה" ונפצע אנושות בקרב לשחרור יחיעם. כל שיש בסרט גם חשבון נפש של מי ששפך את דמו עם המדינה שלמענה נלחם.

לאחר ההקרנה ניתנות שתי אפשרויות: האחת-יותר חוויתית בו מספר היוצר על תהליך הכנת סרט משלב כתיבת התסריט, דרך הצילומים וההפקה. האפשרות השנייה- יותר אקדמית שבה ניתן להדגים ע"י קטעים מתוך הסרט כיצד הבמאי משתמש בשפה הקולנועית (זוויות צילום,אביזרים, תפאורה, מוזיקה…) כדי להעביר זהויות שונות של הגיבורים בו זמנית.

הרצאה זו היא תוצאה של מאמר אקדמי שנכתב ע"י הבמאי.

אפשרי עם תרגום לאנגלית.

אורך הסרט כ- 53 דק'.

 

הכישרון לחיותפרס חביב הקהל מבין כל סרטי הפסטיבל בפסטיבל Real to Reel, ארה"ב, 2006-

סיפור אהבה מבוגר ומרגש בין שרגא (72) ואולה (55) משלב היכרותם לפני חמש שנים ועד היום.   זה סיפור אהבה חוצה דעות קדומות, סטיגמות ותחושות לאומיות. שרגא יהודי גרמני שברח מהנאצים ואולה היא נוצריה ארית בת של… נאצי.                                                                                                  האמת שהמשפחות כבר "ניפגשו" בעבר: סבו וסבתו של שרגא נחנקו בתאי הגז מהגז שיצא מהמיכלים שאבא וסבא של אולה ייצרו, הם היו חברי המפלגה הנאצית וייצרו את מיכלי הגז לאושוויץ.

שרגא לאחר שברח מהנאצים הצטרף ל"הגנה" ונפצע קשה (100%) בקרב על יחיעם במלחמת השחרור (1948). כך שזהו גם חשבון נפש עם המדינה שהקים ועליה שפך את דמו ומתקרב לאט לשלב העיוורון, הפיזי.

מאז הפציעה הוא בחר בחיים ובין הביקורים בבתי חולים הוא מנצל כל רגע לאהוב ולחיות. הכישרון לחיות.

שרגא הוא אבי.

הסרט הוא מנקודת מבטו של בן, במאי, אוהב, מקנא ומבקר. דרך סיפור אהבתם של אולה ושרגא, אהבה, פרידה אהבה…

עולות שאלות של נוכחות העבר בהווה, דעות קדומות, זהות היהודית – גרמנית – ישראלית.

אך מעל הכל זהו סיפור אהבה מרגש.

 

 

פרס חביב הקהל מבין כל סרטי הפסטיבל בפסטיבל Real to Reel, ארה"ב. 2006

בימוי והפקה: פרופ' אמיר הר-גיל

עריכה: מיכל רנון

צילום: יואב קוש, פרופ' אמיר הר-גיל, רן אביעד

תסריט: פרופ' אמיר הר-גיל, רותי ברוורמן

אורך: 53 דקות. ישראל, 2004

"… סיפור אביך נגע מאוד ללבי משום שמצאתי בו נקודות מגע לביוגרפיה שלי… בתקופות ששהיתי בגרמניה הכרתי גם אני (אם כי לא בצורה אינטימית) אנשים המזכירים את אולה (אגב- יש לי קרובת משפחה בשם זה. קיצור של אורסולה)… גם אותי כינו "יקה", וגם לי היה קשה בתחילה להיקלט בחברת הצברים. נראה לי גם ששנינו השתלטנו בצורה טובה על העברית שלא הייתה לנו בבחינת שפת אם. סיפורה של העלייה מגרמניה בשנות השלושים עדיין ממתין ליצירה ספרותית גדולה או לסרט, ואינני מתכוון למחקר היסטורי. מכל מקום סרטך תרם לכך מזווית אישית מעניינת ונוגעת ללב. הסרט באמת יפה ומרגש מאוד. (פרופ' רפאל ניר, לשעבר פרופסור במחלקה לתקשורת ועיתונאות ובית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים, בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ובבית הספר לתקשורת במכללה האקדמית נתניה).

"צפיתי בסרט שלך "הכשרון לחיות" פעם ופעם שניה- ואני חייב לציין שהיצירה שלך ריתקה אותי וריגשה אותי עמוקות. הייתי קורא לסרט בשם "שיר השירים לזקנה". עבודת הבימוי שלך הצטיינה ברגישות בלתי רגילה וביכולת לתת ביטוי מלא לניואנסים וגוונים דקים, המעניקים לסרט את אופיו המיוחד במינו." (ניסן נתיב)

"אני מבקשת להודות על המפגש המרתק איתך ועם סרטך הכשרון לחיות. תלמידי כיתה יא' שצפו בסרט היו מרותקים וקשובים במהלך הצפייה בסרט וגילו עניין רב בשיחה שהתקיימה לאחר ההקרנה. נראה לי כי יכולתך הדידקטית לא נופלת מיכולתך כבמאי. הסרט המצוין על אביך שרגא הר-גיל חשף בפני הילדים את ראי התקופה, את ערכיה ואת השינוים שהתחוללו בה במהלך השנים. אחת ממעלותיו הרבות של הסרט בעיני היא אותה דוגמה למערכת יחסים של כבוד, קבלה ואהבה בין אב ובן שעוברים מן המסך ונכנסים אל הלב." (אריקה בן מרדכי, רכזת מגמת תקשורת בבית חינוך תיכון ע"ש ב. כצנלסון כפר סבא).

"בשמי ובשם מתנדבי ער"ן נתניה, אני רוצה להודות לך על היענותך הנדיבה לאפשר למתנדבי ער"ן (עזרה ראשונה נפשית בטלפון) נתניה לצפות בסרטך המרגש "הכשרון לחיות" ולאחריו הדיון על הסרט. אנשים כמוך המכירים בחשיבות ער"ן ונרתמים לעזור לנו, מחממים את הלב ונותנים לנו כח להמשיך במשימתנו הלאה." (צפי שליבוביץ, מנהלת תחנה).

"המפגש בנושא סרטך "הכשרון לחיות" במסגרת פורום מצטיינים של בית הספר לתקשורת במכללת ספיר היה מרתק ועורר עניין בקרב הסטודנטים. אני מודה לך שנענית לבקשה והקדשת לנו מזמנך. אני מקווה שנמשיך את שיתוף הפעולה בין בתי הספר." (ד"ר עינת לחובר, בית הספר לתקשורת ספיר).