החיים על פי אווה

"החיים על פי אווה" – הרצאה והקרנה לתלמידים ולמבוגרים.

הסרט נבחר לתוכנית הלימודים במשרד החינוך, בנושא ייצוג עוני.

תסריט ובימוי: אמיר הר-גיל

צפייה ודיון על הסרט.

נושאים לדיון : גיל ההתבגרות, קו העוני בישראל, פערים חברתיים, סטראוטיפים, אי שוויון בחינוך.

סרט מרגש, מעורר צחוק ובכי. הסרט מתאר את החיים הטובים מתחת לקו העוני מנקודת מבטה של אווה תלמידת תיכון ושרי אחותה, תלמידה בחטיבת הביניים. אפשרי עם תרגום לאנגלית.

זמן פעילות: שעה ו 45 דקות.

מספר מירבי של תלמידים : 200.

מחיר: 2000 ש"ח

 

העוני מבעד לעיניה של נערה מתבגרת. אווה היא נערה בת שבע-עשרה משכונת מצוקה בדרום תל-אביב. אביה של אווה עזב את המשפחה כשאווה הייתה תינוקת. מאז, מגדלת האם לבדה את אווה ואת שני אחיה: איציק, הנמצא בשירות צבאי קרבי; ושריי, שהסרט מלווה את ההכנות למסיבת בת-המצווה שלה.

המציאות הכלכלית של המשפחה הינה קשה ביותר. האם עובדת מדי יום שעות ארוכות במספר עבודות כדי לפרנס את המשפחה.

אווה נרתמת לעזרת המשפחה בכל דרך אפשרית, החל משלל עבודות שהיא לוקחת על עצמה ועד לניהול השוטף של משק הבית.

אווה לומדת במסגרת תכנית אינטגרציה בבית-ספר יוקרתי בתל-אביב, שם היא מתמודדת מדי יום עם הפערים הכלכליים בינה לבין חבריה לכיתה.

הסרט מלווה את אווה במהלך חיי היומיום שלה, שאת חלקם מתעדת אווה בעצמה במצלמתה. בזכות חשיפה אינטימית זו, אנו עדים לשותפות הפעילה של אווה בחיי משפחתה ולניסיונותיה לפרוץ את מעגל הדעות הקדומות הסובב אותה. בין לבין, מנסה אווה לנהל אורח-חיים רגיל של נערה מתבגרת, העוסקת באהבה ובלימודים ובהוצאת רישיון נהיגה.

למרות נסיבות חייה הקשות, משקיפה אווה על המציאות בהומור ובחכמה. היא מתנהלת בחיים בביטחון עצמי, בשמחה ובחום. אי-אפשר שלא להתאהב בדמותה של אווה.

מאחורי דמותה המרשימה של אווה ניצבת דמותה המרשימה-לא-פחות של האם. אמה של אווה, דור שני למעגל העוני, מלמדת את ילדיה להסתפק במה שידם משגת ולהודות על המעט שיש להם. זוהי אם חמה, אוהבת ומקבלת, שלא חוסכת מילדיה את קשיי החיים, אך מאמינה ביכולתם להתמודד עימם.

למרות העוני, זהו סרט על עושר רוחני. למרות הנטישה של האב, זהו סרט על משפחה מלוכדת ואוהבת. למרות הכאב, זהו סרט מלא שמחת-חיים והומור. למרות הקושי, זהו סרט אופטימי, מלא תקווה ואמונה שניתן לצאת ממעגל העוני.

ידיעות אחרונות, רענן שקד, 24-11-2002: "החיים על פי אווה", כנראה התוכנית המשמעותית היחידה ששודרה בערוץ 2 השבוע. שעה שלמה של טלויויזיה נושמת מחיים אמיתיים, מקומיים. הבהרבה נחת משעה של חוסר-נחת.

 הארץ, רותה קופפר, 13-12-2000: "החיים על פי אווה", הסרט משדר עוצמה ואופטימיות.

 ידיעות אחרונות, אורנה לנדאו, 12-12-00: ההגדרה של "החיים על-פי אווה" לעוני מציבה רף גבוה יותר לחברה, שרוצה להגדיר את עצמה צודקת… מדובר במסמך מעניין ומעורר מחשבה.

 ג'רוזלם פוסט, אריה דין כהן, 13-12-2000: "החיים על פי אווה", המצלמה תופסת את המשפחה במספר רגעים מרגשים.

 ידיעות אחרונות, דורית שריד, 12-12-2000: "החיים על פי אווה", בראש השנה האחרון נכנסה המצלמה לבית משפחת משען. במשך חודשיים, תועדו בני המשפחה בשיגרת היום יום, ברגעי שמחה ועצב, בסגנון זבוב שעל הקיר, הופך הצופה לשותף – מציץ במתרחש.

 ידיעות חיפה, יורם מארק-רייך, 12-4-2002: הסרט "החיים על פי אווה", מתאר פיסות חיים שלמות ללא התערבות וללא "בימוי" זו מציאות שצחוק , בכי והבה אהבה הם מקור הכוח וה"תבלין" היומיומי שמאפשר לצעוד קדימה… נחשפים הרגעים האנושיים שהם הדרמה הקטנה של החיים.

 לאשה, ענת בר-לב, 18-11-2002: "החיים על פי אווה", סרט יפה במיוחד, בהחלט כדאי לראות.

 

על לידת הסרט "החיים על פי אווה"

המפיק אודי קלינסקי מחברת פרו-ויד, בשם ערוץ 8 פנה אלי לעשות סרט על עוני בישראל. הר-גיל התגורר בילדותו בבניינים שמול הצריפים של שכונת מחלול בתל-אביב. כלומר כבר מילדותו הוא הכיר את נושא העוני מהעובדה שהוא אמנם גר ב"בניינים" אך הכיר היטב חברים מה"צריפים".

כך מתפתחת תחושת האמפתיה ותחושת החשיבות שהוא מייחס לנושא. מצד שני הוא מודע לכך שזהו נושא שלא חווה על בשרו ולכן ברור לו שאין הוא יכול לדבר בשמם של אלה שכן חווים על בשרם -עוני.

כתוצאה מכך הגישה הקולנועית-תיעודית הנקוטה בסרט היא גישת "הזבוב על הקיר" כלומר הבמאי אינו מתערב, נותן לדברים להתרחש, לנפשות לחיות את חייהן , לבכות לצחוק, ולשכנע את הצופה בקולן הן. בשל כך אין בסרט קריינות והבמאי לא נמצא בסרט בשום אופן: לא יודעים מיהו, הוא לא חלק מהסיפור ומצד שני אין שוטים מסוגננים וניסיון כלשהו למשוך תשומת לב מבחינה זו.

היה ברור להר-גיל שהוא לא מעוניין בגישה הפשטנית המציגה עוני באמצעות פתיחת המקרר – והוא ריק,  אנשים המקבלים קצבת ביטוח-לאומי ממנה קונים שמן ולחם. סוג זה של עוני שייך לעולם השלישי , למוות של ילדים מרעב. הר-גיל רצה להצביע על הגדרה אחרת של עוני , עוני המתבטא בהיעדר שוויון בסיכוי של ילדים מרקעים שונים להגיע לחינוך ולהגשמת חלומותיהם.  יחד עם זאת ילדים לא אשמים בעוניים ועל המדינה לספק להם בצורה שוויונית את צורכיהם.

לסרט הוא חיפש אנשים שלא נתייחס אליהם כאל "מסכנים שאין להם" אלא אנשים שלא מוותרים על אף שקיר תלול מוצב לפניהם.

כיצד נבחרה המשפחה:

כדי למצוא אנשים כאלה הוא החליט לחפש משפחות שבהן הנטל הכלכלי נופל על אישה המתמודדת לבדה עם פרנסת ילדיה. הוא מצא מספר משפחות כאלה, חלקן עניות הרבה יותר ממשפחת משען . אבל כשהגיע למשפחת משען הבין שהגיע לסוף החיפושים ועכשיו נשאלת השאלה לא אם הם מתאימים אלא אם יסכימו לשתף פעולה, למרות שהבטיח שישמור בסרט על צנעת הפרט באם יהיה משהו יוצא דופן שתובע התייחסות כזו.

המשפחה הסכימה , וצולמו שם 60 שעות , מהם נבחרה שעה אחת לסרט "החיים על פי אווה".

להר-גיל היה תסריט כללי אך לא מדויק עד לרמת סצינות. הוא רצה לתעד את מציאות חייהם החל מהקימה בבוקר ועד לסוף היום ולכן היה מגיעה השקם בבוקר ומחליט במקום אל מי להצטרף היום- אל נאווה, אל שרי או אל אווה. היה לו חשוב מכל שהמשפחה תתנהג באופן טבעי ולקח יומיים להר-גיל אותם להתעלם מן המצלמה ושאר הצוות (במאי ומקליט) ולא להתייחס אליהם ולהר-גיל גם את הצוות לא לענות להם.

בנוסף הוא נתן מצלמה לאווה, שהיא גם תלמידה במגמת קולנוע, כדי שתתעד חלקים מחייה בעצמה.

מהם המסרים שביקש להעביר:

המסר שהר-גיל חושב שצליח להעביר עם המשפחה הזו זה לא להרים ידיים וגם שיכול להיות שאין קיצורי דרך בחיים שלהם, למרות שבכיתה של שרי ושל אווה יש ילדים שקיצורי הדרך האלה הם עניין שבשגרה.

דבר נוסף הוא לא לוותר על החלום : חלום על טיול לחוץ לארץ, על לימודי נהיגה. כלומר לא להשלים עם האין ואז : לא ללמוד בצפון תל אביב, או ללמוד במגמה פחות מעניינת כדי שיהיה יותר קל להתמודד.

עיקר המסר עובר כמובן דרך אווה אבל נאווה היא בעיניו סיפור מופלא. עובדת מבוקר עד לילה וחיה את כל חיי הערות שלה למען ילדיה, והיא לא ישנה הרבה… יחד עם זאת היא תמיד מצליחה לראות את החלק המלא של הכוס וגם זה מסר שעבר באמצעותה בסרט. יש לה אופטימיות בסיסית מדהימה.

כתוצאה מכך המשפחה הזו היא משפחה "עשירה" כפי שמסבירה זאת נאווה לילדיה. כך היא מגדירה להם את מצבם.  כמות החום, האהבה ,הקשר והאינטימיות שיש במשפחה הזו לא דומה למתרחש בהרבה משפחות מבוססות.

מסר נוסף הוא המסר של חוסר שוויון בהזדמנויות בין ילדים עניים ומבוססים וכתב אשמה קטן נגד המדינה ומערכת החינוך.  במקרה של אווה היא רוצה לעבור את הבגרות במתמטיקה. המורה למתמטיקה לא מצליח ללמד אותה כך שתעבור את הבגרות וכדי להצליח היא צריכה מורה פרטי. למען מורה פרטי היא צריכה לצאת לעבוד ואז היא עייפה ולא מסוגלת ללמוד כך שנוצר מעגל כזה בינה לבין חלומה מתגבהת חומה לא מכיוון שאינה מוכשרת אלא מכיוון שמדינה, חוק חינוך חובה וכו' לא מסוגלים לספק את צרכיה.

מסר נוסף שביקש הר-גיל להעביר נוגע לתקשורת. הר-גיל רואה את הסרט הזה במידה רבה הולך נגד הזרם התקשורתי הר-גיל שבו קולם של משפחות משען ודומיהם לא נשמע. אם הם היו במצבים אקוטיים כמו בהתאבדות או רעב ומחלות או לחלופין אם היו מיליונרים אז היו מראיינים אותם , והרבה, בתקשורת. אבל מכיוון שמש' משען לא לגמרי למטה, הם לא מושפלים והמקרר שלהם לא ריק אז לא מתעניין בהם אף כתב ובוודאי אף חבר כנסת או שר.

 האם יש לו קשר עם המשפחה?

יש לו קשר קבוע עם אווה והמשפחה. היא נכשלה במבחן הבגרות במתמטיקה, והיא מקווה לגשת למבחן חוזר.

בעקבות הסרט היא קיבלה פניות רבות של אנשים שביקשו לעזור לה בלימודי מתמטיקה לבגרות.

איציק האח ממשיך לשרת בצבא. הוא משרת בשטחים עם כל המשתמע מכך. שרי עברה מהחטיבה לתיכון והיא מסתדרת שם.

נאווה מקווה לקבל השנה קביעות בעבודת הבוקר שלה.