החיים על פי אווה

הקרנת הסרט "החיים על פי אווה" ומפגש עם היוצר פרופ' אמיר הר-גיל.

הסרט נבחר לתוכנית הלימודים במשרד החינוך, בנושא ייצוג עוני.

נושאים לדיון : גיל ההתבגרות, קו העוני בישראל, פערים חברתיים, סטראוטיפים, אי שוויון בחינוך.

סרט מרגש, מעורר צחוק ובכי. הסרט מתאר את החיים הטובים מתחת לקו העוני מנקודת מבטה של אווה תלמידת תיכון ושרי אחותה, תלמידה בחטיבת הביניים.

אפשרי עם תרגום לאנגלית.

אורך הסרט כ-65 דק'.

 

 

החיים על פי אווה-

העוני מבעד לעיניה של נערה מתבגרת. אווה היא נערה בת שבע-עשרה משכונת מצוקה בדרום תל-אביב. אביה של אווה עזב את המשפחה כשאווה הייתה תינוקת. מאז, מגדלת האם לבדה את אווה ואת שני אחיה: איציק, הנמצא בשירות צבאי קרבי; ושריי, שהסרט מלווה את ההכנות למסיבת בת-המצווה שלה.

המציאות הכלכלית של המשפחה הינה קשה ביותר. האם עובדת מדי יום שעות ארוכות במספר עבודות כדי לפרנס את המשפחה.

אווה נרתמת לעזרת המשפחה בכל דרך אפשרית, החל משלל עבודות שהיא לוקחת על עצמה ועד לניהול השוטף של משק הבית.

אווה לומדת במסגרת תכנית אינטגרציה בבית-ספר יוקרתי בתל-אביב, שם היא מתמודדת מדי יום עם הפערים הכלכליים בינה לבין חבריה לכיתה.

הסרט מלווה את אווה במהלך חיי היומיום שלה, שאת חלקם מתעדת אווה בעצמה במצלמתה. בזכות חשיפה אינטימית זו, אנו עדים לשותפות הפעילה של אווה בחיי משפחתה ולניסיונותיה לפרוץ את מעגל הדעות הקדומות הסובב אותה. בין לבין, מנסה אווה לנהל אורח-חיים רגיל של נערה מתבגרת, העוסקת באהבה ובלימודים ובהוצאת רישיון נהיגה.

למרות נסיבות חייה הקשות, משקיפה אווה על המציאות בהומור ובחכמה. היא מתנהלת בחיים בביטחון עצמי, בשמחה ובחום. אי-אפשר שלא להתאהב בדמותה של אווה

מאחורי דמותה המרשימה של אווה ניצבת דמותה המרשימה-לא-פחות של האם. אמה של אווה, דור שני למעגל העוני, מלמדת את ילדיה להסתפק במה שידם משגת ולהודות על המעט שיש להם. זוהי אם חמה, אוהבת ומקבלת, שלא חוסכת מילדיה את קשיי החיים, אך מאמינה ביכולתם להתמודד עימם.

למרות העוני, זהו סרט על עושר רוחני. למרות הנטישה של האב, זהו סרט על משפחה מלוכדת ואוהבת. למרות הכאב, זהו סרט מלא שמחת-חיים והומור. למרות הקושי, זהו סרט אופטימי, מלא תקווה ואמונה שניתן לצאת ממעגל העוני.

על לידת הסרט "החיים על פי אווה"

המפיק אודי קלינסקי מחברת פרו-ויד, בשם ערוץ 8 פנה אלי לעשות סרט על עוני בישראל. הר-גיל התגורר בילדותו בבניינים שמול הצריפים של שכונת מחלול בתל-אביב. כלומר כבר מילדותו הוא הכיר את נושא העוני מהעובדה שהוא אמנם גר ב"בניינים" אך הכיר היטב חברים מה"צריפים".

כך מתפתחת תחושת האמפתיה ותחושת החשיבות שהוא מייחס לנושא. מצד שני הוא מודע לכך שזהו נושא שלא חווה על בשרו ולכן ברור לו שאין הוא יכול לדבר בשמם של אלה שכן חווים על בשרם -עוני.

כתוצאה מכך הגישה הקולנועית-תיעודית הנקוטה בסרט היא גישת "הזבוב על הקיר" כלומר הבמאי אינו מתערב, נותן לדברים להתרחש, לנפשות לחיות את חייהן , לבכות לצחוק, ולשכנע את הצופה בקולן הן. בשל כך אין בסרט קריינות והבמאי לא נמצא בסרט בשום אופן: לא יודעים מיהו, הוא לא חלק מהסיפור ומצד שני אין שוטים מסוגננים וניסיון כלשהו למשוך תשומת לב מבחינה זו.

היה ברור להר-גיל שהוא לא מעוניין בגישה הפשטנית המציגה עוני באמצעות פתיחת המקרר – והוא ריק,  אנשים המקבלים קצבת ביטוח-לאומי ממנה קונים שמן ולחם. סוג זה של עוני שייך לעולם השלישי , למוות של ילדים מרעב. הר-גיל רצה להצביע על הגדרה אחרת של עוני , עוני המתבטא בהיעדר שוויון בסיכוי של ילדים מרקעים שונים להגיע לחינוך ולהגשמת חלומותיהם.  יחד עם זאת ילדים לא אשמים בעוניים ועל המדינה לספק להם בצורה שוויונית את צורכיהם.

לסרט הוא חיפש אנשים שלא נתייחס אליהם כאל "מסכנים שאין להם" אלא אנשים שלא מוותרים על אף שקיר תלול מוצב לפניהם.

כיצד נבחרה המשפחה:

כדי למצוא אנשים כאלה הוא החליט לחפש משפחות שבהן הנטל הכלכלי נופל על אישה המתמודדת לבדה עם פרנסת ילדיה. הוא מצא מספר משפחות כאלה, חלקן עניות הרבה יותר ממשפחת משען . אבל כשהגיע למשפחת משען הבין שהגיע לסוף החיפושים ועכשיו נשאלת השאלה לא אם הם מתאימים אלא אם יסכימו לשתף פעולה, למרות שהבטיח שישמור בסרט על צנעת הפרט באם יהיה משהו יוצא דופן שתובע התייחסות כזו.

המשפחה הסכימה , וצולמו שם 60 שעות , מהם נבחרה שעה אחת לסרט "החיים על פי אווה".

להר-גיל היה תסריט כללי אך לא מדויק עד לרמת סצינות. הוא רצה לתעד את מציאות חייהם החל מהקימה בבוקר ועד לסוף היום ולכן היה מגיעה השקם בבוקר ומחליט במקום אל מי להצטרף היום- אל נאווה, אל שרי או אל אווה. היה לו חשוב מכל שהמשפחה תתנהג באופן טבעי ולקח יומיים להר-גיל אותם להתעלם מן המצלמה ושאר הצוות (במאי ומקליט) ולא להתייחס אליהם ולהר-גיל גם את הצוות לא לענות להם.

בנוסף הוא נתן מצלמה לאווה, שהיא גם תלמידה במגמת קולנוע, כדי שתתעד חלקים מחייה בעצמה.

מהם המסרים שביקש להעביר:

המסר שהר-גיל חושב שהצליח להעביר עם המשפחה הזו זה לא להרים ידיים וגם שיכול להיות שאין קיצורי דרך בחיים שלהם, למרות שבכיתה של שרי ושל אווה יש ילדים שקיצורי הדרך האלה הם עניין שבשגרה.

דבר נוסף הוא לא לוותר על החלום : חלום על טיול לחוץ לארץ, על לימודי נהיגה. כלומר לא להשלים עם האין ואז : לא ללמוד בצפון תל אביב, או ללמוד במגמה פחות מעניינת כדי שיהיה יותר קל להתמודד.

עיקר המסר עובר כמובן דרך אווה אבל נאווה היא בעיניו סיפור מופלא. עובדת מבוקר עד לילה וחיה את כל חיי הערות שלה למען ילדיה, והיא לא ישנה הרבה… יחד עם זאת היא תמיד מצליחה לראות את החלק המלא של הכוס וגם זה מסר שעבר באמצעותה בסרט. יש לה אופטימיות בסיסית מדהימה.

כתוצאה מכך המשפחה הזו היא משפחה "עשירה" כפי שמסבירה זאת נאווה לילדיה. כך היא מגדירה להם את מצבם.  כמות החום, האהבה ,הקשר והאינטימיות שיש במשפחה הזו לא דומה למתרחש בהרבה משפחות מבוססות.

מסר נוסף הוא המסר של חוסר שוויון בהזדמנויות בין ילדים עניים ומבוססים וכתב אשמה קטן נגד המדינה ומערכת החינוך.  במקרה של אווה היא רוצה לעבור את הבגרות במתמטיקה. המורה למתמטיקה לא מצליח ללמד אותה כך שתעבור את הבגרות וכדי להצליח היא צריכה מורה פרטי. למען מורה פרטי היא צריכה לצאת לעבוד ואז היא עייפה ולא מסוגלת ללמוד כך שנוצר מעגל כזה בינה לבין חלומה מתגבהת חומה לא מכיוון שאינה מוכשרת אלא מכיוון שמדינה, חוק חינוך חובה וכו' לא מסוגלים לספק את צרכיה.

מסר נוסף שביקש הר-גיל להעביר נוגע לתקשורת. הר-גיל רואה את הסרט הזה במידה רבה הולך נגד הזרם התקשורתי הר-גיל שבו קולם של משפחות משען ודומיהם לא נשמע. אם הם היו במצבים אקוטיים כמו בהתאבדות או רעב ומחלות או לחלופין אם היו מיליונרים אז היו מראיינים אותם , והרבה, בתקשורת. אבל מכיוון שמש' משען לא לגמרי למטה, הם לא מושפלים והמקרר שלהם לא ריק אז לא מתעניין בהם אף כתב ובוודאי אף חבר כנסת או שר.

 האם יש לו קשר עם המשפחה?

יש לו קשר קבוע עם אווה והמשפחה. היא נכשלה במבחן הבגרות במתמטיקה, והיא מקווה לגשת למבחן חוזר.

בעקבות הסרט היא קיבלה פניות רבות של אנשים שביקשו לעזור לה בלימודי מתמטיקה לבגרות.

איציק האח ממשיך לשרת בצבא. הוא משרת בשטחים עם כל המשתמע מכך. שריי עברה מהחטיבה לתיכון והיא מסתדרת שם.

נאווה מקווה לקבל השנה קביעות בעבודת הבוקר שלה.

למרות העוני, זהו סרט על עושר רוחני. למרות הנטישה של האב, זהו סרט על משפחה מלוכדת ואוהבת. למרות הכאב, זהו סרט מלא שמחת-חיים והומור. למרות הקושי, זהו סרט אופטימי, מלא תקווה ואמונה שניתן לצאת ממעגל העוני.

תסריט ובימוי: פרופ' אמיר הר- גיל

הפקה: פרו–ויד, חברה להפקת סרטים בע"מ

אורך: 65 דקות. ישראל, 2001

"אמיר היקר, ברצוני להודות לך על המפגש המעניין והחשוב שקיימת עם תלמידי שנה א'.בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל-אביב.תכנית הלימודים בבית הספר לעבודה סוציאלית מציעה הזדמנויות שונות לסטודנטים להיחשף ולבחון את עמדותיהם ביחס לנושאים שהם בלב העשייה של מקצוע העבודה הסוציאלית, כמו עוני, וגיבוש זהותם המקצועית בהקשר לנושאים אלה. לחשיפה לסרטך "החיים עפ"י אווה" ולשיחה איתך לפני ואחרי הקרנת הסרט, יש חשיבות ותרומה ייחודיים שלא ניתן להשיגם בשום דרך אחרת, לבחינת השאלות הנ"ל. המפגש איתך חייב את הסטודנטים לעצור ולבדוק עם עצמם עמדות, תגובות רגשיות ודעות קדומות. לחלק גדול מהסטודנטים בת"א, בדומה לך לפני שהתחלת את העבודה על הסרט, לא הזדמן עדיין מפגש אמיתי עם עוני ועם אנשים החיים בעוני. בשבועות הקרובים כשיצאו לשדה, אין לי ספק שהמפגש איתך ועם הסרט ילווה אותם." (בתיה פנחסי- מנחה בחוג לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל- אביב)

 

"לכבוד אמיר הר-גיל, ברצוני להגיב לצפייה של שכבת ט' בבית-הספר באר-טוביה "החיים על-פי אווה". ב"חיים על-פי אווה" צפינו זו השנה השנייה עם תלמידי כיתות ט'. זהו סרט עם רגישות רבה שמלווה בעניין רב. התלמידים התחברו לדמויות, ונפתח לעולמם חשיבותו של הסרט הדוקומנטרי. השיחות המשיכו גם לאחר הצפייה בכיתות החינוך והתלמידים שאלו שאלות רבות והתעניינו מאוד. המפגש עם היוצר אמיר הר-גיל הוסיף גם כן להעמקת חשיבות נושא האינטגרציה וחשיפה לצפייה נכונה בסרטים מסוג זה. בית-הספר ירחיב את הפעילות בצפייה בסרטים דוקומנטריים לכל השכבות." (כוכי שלו- מרכזת החינוך החברתי, תיכון באר טוביה)

 

"ברצוננו להביע את תודתנו על שאפשרת לנו לחשוף בפני תלמידינו את הנושא הכל כך כאוב של העוני בישראל באופן כל כך אמיתי ומוחשי. הן הסרט המרגש: "החיים עפ"י אווה" והן ההקדמה, בה חשפת בפני התלמידים את הדרך, שהובילה אותך לבחירת המסר החברתי, אותו בקשת להביע בסרטך, הותיר בנו המורים ובתלמידנו רושם עז, אשר היווה עבורנו קרקע פוריה להמשך דיון מעמיק בכיתות בנושא תרומתו של הפרט בחברה לשיפור פניה ועתידה של החברה הישראלית ובנושאים חברתיים נוספים" (רכזת חברתית ומחנכות שכבת ט', קריית חינוך ע"ש יצחק רבין מזכרת בתיה)

 

"כאן בכפר הנוער "קדמה", במגמת קולנוע, אנחנו עושים סרטים. בד"כ אין בעיה של תכנים כי החיים מזמנים לנו תסריטים טובים… הקושי שלנו הוא בתהליך העשייה של הסרט, זה מתבטא בבחירה של הקטעים לעריכה, במקצועיות של הצילום ובכלל איך לגשת לעבודה. אנחנו נעזרים בצפייה של סרטים שנעשו בעבר. הסרט "החיים עפ"י אווה" בבימוי שלך מהווה דוגמה מצוינת לסוג הסרטים שאנחנו לומדים מהם. למשל, הקטעים שבהם אווה מספרת על עצמה תוך כדי שטיפת הרצפה, החיבור הזה.. הביא לנו רעיונות של שוטים לסרטים שלנו. על כך אנחנו מודים לך ושמחים שניתנה לנו האפשרות לשלוח לך מכתב תודה זה. נשמח לארח אותך כאן במגמה בכפר הנוער בכל עת." (בוגרי מגמת קולנוע ונעמי שוויצר, כפר הנוער "קדמה")